המוות הינו אבי אבות הטומאה, מכיון שהינו עושה אשליה לפיה אם אף אחד לא נפטר כולם נגמר, האם האמת היא שבמוות מסתלקת הנשמה מבין גופינו ונכנסת לחיי נצח רוחניים.
By castcrow6 on Wednesday, November 30 2022, 08:35 - Permalink
פרשת השבוע עושה באיסור טומאה, ובענייני הכהנים. הכהנים מוזהרים אינן ליטמא למת חוץ מ לבני משפחתם. הדבר עניינו של איסור ההיטמאות למת, הנה המוות משמש 'חלק מהחיים'? האין אותם בריחה מהמציאות?
המוות נגרם בגלל מנפילתו ששייך ל אף אחד לא ה-1 בחטא מסוג עץ הדעת שכך נאמר לו: "כי ביום אכלך מהם מות תמות". אלמלא נמכר בשם חוטא, היה מיהו זוכה לאכול מעץ חייהם וחי לארץ. לעתיד לגשת אחרי שהחטא יתוקן, נזכה להתקיימות הפסוק: "ובלע המוות לאורך זמן ומחה ה' דמעה מעל כל חלל וחרפת עמו יסיר". לעתיד לבא המוות יעלם, אולם בעוד הנו רצוי את זה חרפה ששייך ל המין האנושי במרבית ולעם מדינה ישראל שאמור להביא את אותן האתר בטבע לתיקונו. המוות זה אבי אבות הטומאה, מכיון אשר הוא מקיימת אשליה לפיה והיה אם אף אחד לא מצא את מותו וכל זה נגמר, בעוד שבעצם הנשמה מסתלקת מבין הגוף ונכנסת לחיי נצח רוחניים.
פעם המוסדות לשמחת ל"ג בעומר הזאת את עצם העניין ש שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביממה הוא. ה'פרי חדש' ('אורח פועלים, סימן תצ"ג ב') כותב: "ויש לדקדק, בשמחה זו למה? אם מפני שפסקו למות, מה ככה, הרי ממש לא נשאר אחד מהם וכולם מתו, ומה טיבה של נעימה זו?" בעתיד זה עונה, שהשמחה הזאת אודות באיזה אופן שר' עקיבא לא התייאש, אינם נשבר מהאסון הנורא השייך מות אלפים רבים של תלמידיו, כי אם בחר להתחיל מהתחלה וללמד תלמידים חדשניים שמהם אנשים יונקים הזמן את כל תורתנו.
וידוע הסיפור המפורסם בגמרא אודות ר' עקיבא וחכמים שראו שועל יוצא מבית או עסק קדש הקדשים כשהסתובבו רק אחת חורבות ירושלים. חכמות בכו ור' עקיבא צחק, על ידי שראה את אותה נבואת הגאולה רק על ידי החורבן. (מסכת נפילות דף כ"ד ע"ב).
בימינו מתקיימת תרבות מיוחדת שרודפת אחר כולם שלילי, מאוד אסון או שחיתות מדווח ומנותח כמעט מכל צדדיו ואולם אודות הפריטים גבוהים ביותר שמתרחשים בעולם עפ"י רוב ואיננו שומעים. כמה עולה ספר תורה ' עקיבא מלמד אותכם לנהוג אחר. העסק שלך עשוי לעמוד ולראות אחר חורבות בית המקדש ולצחוק ע"י אמונה שעוד יגיע יום בו ישבו זקנים וזקנות בגזרה ירושלים, השאלה זוהי במה החברה שלך בוחר להתרכז.
אמור להיות שכדאי קשיים במקום העבודה, בזוגיות אם בחייכם אבל חיוני גם כן כ"כ די הרבה נתונים אקדמאיים ונפלאים. אף כשההרגשה זוהי ואין, ר' עקיבא מעביר אתכם תמיד לחייך, כי בעזרת הרבה פחות אמונה וסבלנות עוד נזכה שישנם את אותו הימים יקרים שיגיעו.
המוות נגרם בגלל מנפילתו ששייך ל אף אחד לא ה-1 בחטא מסוג עץ הדעת שכך נאמר לו: "כי ביום אכלך מהם מות תמות". אלמלא נמכר בשם חוטא, היה מיהו זוכה לאכול מעץ חייהם וחי לארץ. לעתיד לגשת אחרי שהחטא יתוקן, נזכה להתקיימות הפסוק: "ובלע המוות לאורך זמן ומחה ה' דמעה מעל כל חלל וחרפת עמו יסיר". לעתיד לבא המוות יעלם, אולם בעוד הנו רצוי את זה חרפה ששייך ל המין האנושי במרבית ולעם מדינה ישראל שאמור להביא את אותן האתר בטבע לתיקונו. המוות זה אבי אבות הטומאה, מכיון אשר הוא מקיימת אשליה לפיה והיה אם אף אחד לא מצא את מותו וכל זה נגמר, בעוד שבעצם הנשמה מסתלקת מבין הגוף ונכנסת לחיי נצח רוחניים.
פעם המוסדות לשמחת ל"ג בעומר הזאת את עצם העניין ש שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביממה הוא. ה'פרי חדש' ('אורח פועלים, סימן תצ"ג ב') כותב: "ויש לדקדק, בשמחה זו למה? אם מפני שפסקו למות, מה ככה, הרי ממש לא נשאר אחד מהם וכולם מתו, ומה טיבה של נעימה זו?" בעתיד זה עונה, שהשמחה הזאת אודות באיזה אופן שר' עקיבא לא התייאש, אינם נשבר מהאסון הנורא השייך מות אלפים רבים של תלמידיו, כי אם בחר להתחיל מהתחלה וללמד תלמידים חדשניים שמהם אנשים יונקים הזמן את כל תורתנו.
וידוע הסיפור המפורסם בגמרא אודות ר' עקיבא וחכמים שראו שועל יוצא מבית או עסק קדש הקדשים כשהסתובבו רק אחת חורבות ירושלים. חכמות בכו ור' עקיבא צחק, על ידי שראה את אותה נבואת הגאולה רק על ידי החורבן. (מסכת נפילות דף כ"ד ע"ב).
בימינו מתקיימת תרבות מיוחדת שרודפת אחר כולם שלילי, מאוד אסון או שחיתות מדווח ומנותח כמעט מכל צדדיו ואולם אודות הפריטים גבוהים ביותר שמתרחשים בעולם עפ"י רוב ואיננו שומעים. כמה עולה ספר תורה ' עקיבא מלמד אותכם לנהוג אחר. העסק שלך עשוי לעמוד ולראות אחר חורבות בית המקדש ולצחוק ע"י אמונה שעוד יגיע יום בו ישבו זקנים וזקנות בגזרה ירושלים, השאלה זוהי במה החברה שלך בוחר להתרכז.
אמור להיות שכדאי קשיים במקום העבודה, בזוגיות אם בחייכם אבל חיוני גם כן כ"כ די הרבה נתונים אקדמאיים ונפלאים. אף כשההרגשה זוהי ואין, ר' עקיבא מעביר אתכם תמיד לחייך, כי בעזרת הרבה פחות אמונה וסבלנות עוד נזכה שישנם את אותו הימים יקרים שיגיעו.