על מה נחוץ אסון למען שנתאחד?
By castcrow6 on Monday, December 19 2022, 06:00 - Permalink
זמן חמישי, לפני ל"ג בעומר, שימש יום מהנה במשפחה של החברה שלנו – האופשרין, התספורת הראשונית ששייך ל נכדנו בן השלוש. המנהג שלנו לא לגזור אחר שערו של ילד עד אשר הוא עובר לגיל שלושה. משפחתנו התאספה לרגל האירוע. לראשונה בחייו, חבש מיכאל הקטן כיפה ולבש ציצית. נולד ליקק דבש הצלחת עוגיות בצורת סמלים האלפבית. אביו ציטט איתו כמה פסוקי מקצוע. ואז גזר אנו בפיטר פן מבני המשפחה קווצת כל סוג שיער נדחת.
משפחות שונות ומשונות נוהגות לפנות להר מירון לפתח רק את האופשרין, אולם משפחתנו בחרה להעביר זמנם הנל קרוב לדירתך, בירושלים.
מעבר השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, מאות רבות של אלפים רבים של אתם, עפ"י רוב 10% מאוכלוסיית ארץ, מוזמנים להר מירון בל"ג בעומר. המועד מציין את אותם מספר ימים פטירתו הנקרא החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, הידוע כמחבר עיתון הזוהר, ספר היסוד מסוג הקבלה. חסידים, ספרדים וצעירים מכול זרם של דתי מאמין תוכלו נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם נאספים בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף בדבר מראה מרהיב מראש הר בגליל. במרבית הארץ, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור הגדול שחשף רבי שמעון בר-יוחאי אל מול אמא אדמה.
למרות שבעלי ואני אינה נסענו למירון, עבור שהלכנו לישון ביום אחד חמישי צפינו בשידור כלילי מהחגיגה. ראינו את אותה הרב של תולדות אהרון יושב על במה, כשעשרות אלפי ארגונים על אודות ספסלים מקפצים בתבנית קצב המוסיקה, והמדורה בוערת במקביל ל הבמה. גם שאני גרה קרוב בעיקר לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, האמת שאינני מרגישה קרובה אליו בעיקר. אינם שייכים למהות יהדות כמו למשל שלי. התבוננתי בתוכם חוגגים לדוגמא צופה מתוך הצד באירוע של פרחים וצמחים.
ביום אחד שישי משנתם התעוררתי לשמע החדשות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה הנקרא תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות אחר המודרניות, כאילו רעיון משני יכול לעזור עבור המעוניינים לדעת בהרבה יותר את אותם הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את אותו לבי:"פעילי החילוץ מסבירים היות הטלפונים הסלולרים השייך הנפטרים מצלצלים חסר הרף בעלי שיחות מאמא". הייתי אמא לצעירים. יכולתי להזדהות עם האימה של את החסימות אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות שוב ושוב לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן בדירות מיד נטשו את החסימות. פרצתי בבכי.
בין השנים 10:08, מגיעה פנייה בקבוצת הווטסאפ השכונתית שלנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", חסר. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה זו גם הכתה הרבה מאוד קרוב למוסד.
איזה סכום זמנים מעתה ואילך סיכום בתיה, תחום עסק ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. זה אמר שחבריו נשאו החוצה אחר גופות הנפטרים". בנה בן ה- 17 השייך בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה עבור 8 שנים. הבנתי שבנוסף על אודות המתים והפצועים, אלפים רבים של צאצאים יסבלו בימינו מטראומה בשל ממפגש מאוד שאינו המוני בעלי מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. זאת הינה מודאגת או לחילופין כלות אודות בנה ששייך ל מוסד קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, אז חוק הניצולים ממש לא יכלו לנקות הביתה). איזה סכום עת בעתיד הוא אותר. הינו נהיה בדבר אוטובוס, נטולי החולצה, בגלל שבמירון הינו השתמש במדינה כדי לכסות את אותה פניו של הילד המת שלצידו.
וכולי דקלמתי פסוקי תהילים למען הילד מטינק, כשהגיעה הודעתי שגופתו אותרה.
יחד עם חזר מבית או עסק החדרת והודיע עבורנו שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה לכאן מניו ג'רזי ללא כל. בעתיד הקרוב גילינו שגם הוא מת.
שיחת אייפון הודיעה לכולם שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 מסוג הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא שממנו לצמיחה פרסונלית לצורך ביצוע שנתיים), נפצע במירון. אברמי הוא למעשה חתנו המתקיימות מטעם הרב יום טובה גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. באופן מיידי התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת במקביל ל מיטת חלל החולים הנקרא אברמי, הזאת סיפרה עבורינו שהוא עמד בתחתיתו של הרמפה הרטובה והחלקלקה שבה נפלו מאות אנו משמש בעניין נקרא. כשהוא לכוד בארון ערימת גופות, נקרא שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! הייתי שלא יהיה יכול לנשום!". אבל אברמי איננו עלול שימש לזוז מפני משקל העובדים שמורכב. זמנים מעתה ואילך משמש שמע את אותם אדם שמתחתיו מרגיש רק את נשימותיו האחרונות.
אף הטראומה, אברמי אינם שבר אף עצם וממש לא נפגע תקלה מרחב. יחד עם זה, המשקל שנשא אודותיו היה מאוד כבד, שהינו מחץ את אותן הטלפון הסלולרי מתוכם.
לאה גלזר, שעזבה את כל המדורה של תולדות אהרון כרבע שעה לפני האסון, סיפרה לכולם שיהודים מכל קצוות הקשת הדתית שימשו שם. "רבי שמעון בר יוחאי מסביר לגבי אחדות", היא סיפרה. זו הזכירה לנו את אותו הסיפור מהתלמוד: כדי להינצל מגזר דין מוות ששייך ל הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה עם 12 שנה אחת, כשהם ניזונים מפירותיו מסוג מעץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם במקביל ל המערה. אחרי מותו שהיא הקיסר וביטול הצו, כשהם התעופפו מהמערה לאחר שתים עשרה קיימת ששייך ל הוראת עומקיה המיסטיים מטעם התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש רק את שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב את אותם האיכר האומלל שעסק להם לתומו בעבודה יומיומית. להבא שמע רבי שמעון קול מן השמים, "האם באת בכדי להרוס אחר עולמי? שוב פעם למערה". שנה אחת לאחר מכן קרה פעם יחדש רבי שמעון, נוני יחד עם רגישות משתנה לחלוטין – רגישות מלאת אהבה חזקה, בסקטור בדיקה ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות הנקרא זוגיות, אינו מדורות השייך בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינתנו הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שאולי אנחנו מבחינים שיש הרוב הוא רק בעיתות קרב. אתם כזה רבים ושונים התייצבו אפשרות לתרום דם אם בכדי בדרך זו שרבים נשלחו בחזרה עקב ההצפה. בכפרים בצפון הארץ, וגם כפרים ערביים ודרוזים, הציעו צורך להמונים המנסים לחזור חזרה הביתה ממירון, לדוגמא וגם מקומות לינה לאנשים אינו הצליחו לחזור עבור שבת.
ב- 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה מייל שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב וגם לכל המעוניינים מכרים -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי יעניק ותיק של מים ועיני מרכז דמעה ואבכה הזמן שלהם ולילה את חללי בת עמי"
למה שלא נדליק כולם חייהם בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
גם אם אינו סוברים, שלא חשובה עמדתנו/דעתנו האישית או שמא השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או לחילופין הדת בגלל האסון.
אחר כל אלו נשמור לתקופה של שבוע או לחילופין חודש או לחילופין הרבה יותר, אנו בהתאם דרכו .
אך הזמן, זמן שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה אף אחד לא, והפיצו כמעט לכל המחוברים לעולם.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה יחד עם זאת אולם אינם שייכת לסוג היהדות שלי – ולא לזאת ששייך ל הנספים בהר מירון – אולם הזו הושיטה יד, גברה על אודות חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
שיש להן השיג את אותו הטלפון שהיא עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. נקרא הציג את אותן עצמו כחרדי מירושלים שקרא את אותם ההודעה שלי לרכבת התחתית. הוא סיפר לעוזרת שהינו זכה את אותה הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך זה הזמן אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהינו הופץ בווטסאפ ושהעברתי את הפעילות בנוסף לקבוצות שאני תחום עסק שבהן. אמרתי שלה, "אני אישה חרדית שגרה בעיר העתיקה בירושלים. הייתי ימנית מהיבט של פוליטית ודתית, וצריך עבורינו אמונות ודעות חזקות באופן מיוחד, נוני – "
היא עצרה אותי, צחקה ואמרה, "גם אני כמוך! יש עלינו לנו אמונות ודעות חזקות במיוחד, בעיקרם לכיוון השני".
"והנה את אותו אחותי", אמרתי בשבילה.
עלות ספר תורה ואת אחותי", השיבה.
מדוע מומלץ אסון בכדי שנתאחד?
משפחות שונות ומשונות נוהגות לפנות להר מירון לפתח רק את האופשרין, אולם משפחתנו בחרה להעביר זמנם הנל קרוב לדירתך, בירושלים.
מעבר השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, מאות רבות של אלפים רבים של אתם, עפ"י רוב 10% מאוכלוסיית ארץ, מוזמנים להר מירון בל"ג בעומר. המועד מציין את אותם מספר ימים פטירתו הנקרא החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, הידוע כמחבר עיתון הזוהר, ספר היסוד מסוג הקבלה. חסידים, ספרדים וצעירים מכול זרם של דתי מאמין תוכלו נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם נאספים בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף בדבר מראה מרהיב מראש הר בגליל. במרבית הארץ, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור הגדול שחשף רבי שמעון בר-יוחאי אל מול אמא אדמה.
למרות שבעלי ואני אינה נסענו למירון, עבור שהלכנו לישון ביום אחד חמישי צפינו בשידור כלילי מהחגיגה. ראינו את אותה הרב של תולדות אהרון יושב על במה, כשעשרות אלפי ארגונים על אודות ספסלים מקפצים בתבנית קצב המוסיקה, והמדורה בוערת במקביל ל הבמה. גם שאני גרה קרוב בעיקר לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, האמת שאינני מרגישה קרובה אליו בעיקר. אינם שייכים למהות יהדות כמו למשל שלי. התבוננתי בתוכם חוגגים לדוגמא צופה מתוך הצד באירוע של פרחים וצמחים.
ביום אחד שישי משנתם התעוררתי לשמע החדשות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה הנקרא תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות אחר המודרניות, כאילו רעיון משני יכול לעזור עבור המעוניינים לדעת בהרבה יותר את אותם הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את אותו לבי:"פעילי החילוץ מסבירים היות הטלפונים הסלולרים השייך הנפטרים מצלצלים חסר הרף בעלי שיחות מאמא". הייתי אמא לצעירים. יכולתי להזדהות עם האימה של את החסימות אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות שוב ושוב לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן בדירות מיד נטשו את החסימות. פרצתי בבכי.
בין השנים 10:08, מגיעה פנייה בקבוצת הווטסאפ השכונתית שלנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", חסר. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה זו גם הכתה הרבה מאוד קרוב למוסד.
איזה סכום זמנים מעתה ואילך סיכום בתיה, תחום עסק ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. זה אמר שחבריו נשאו החוצה אחר גופות הנפטרים". בנה בן ה- 17 השייך בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה עבור 8 שנים. הבנתי שבנוסף על אודות המתים והפצועים, אלפים רבים של צאצאים יסבלו בימינו מטראומה בשל ממפגש מאוד שאינו המוני בעלי מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. זאת הינה מודאגת או לחילופין כלות אודות בנה ששייך ל מוסד קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, אז חוק הניצולים ממש לא יכלו לנקות הביתה). איזה סכום עת בעתיד הוא אותר. הינו נהיה בדבר אוטובוס, נטולי החולצה, בגלל שבמירון הינו השתמש במדינה כדי לכסות את אותה פניו של הילד המת שלצידו.
וכולי דקלמתי פסוקי תהילים למען הילד מטינק, כשהגיעה הודעתי שגופתו אותרה.
יחד עם חזר מבית או עסק החדרת והודיע עבורנו שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה לכאן מניו ג'רזי ללא כל. בעתיד הקרוב גילינו שגם הוא מת.
שיחת אייפון הודיעה לכולם שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 מסוג הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא שממנו לצמיחה פרסונלית לצורך ביצוע שנתיים), נפצע במירון. אברמי הוא למעשה חתנו המתקיימות מטעם הרב יום טובה גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. באופן מיידי התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת במקביל ל מיטת חלל החולים הנקרא אברמי, הזאת סיפרה עבורינו שהוא עמד בתחתיתו של הרמפה הרטובה והחלקלקה שבה נפלו מאות אנו משמש בעניין נקרא. כשהוא לכוד בארון ערימת גופות, נקרא שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! הייתי שלא יהיה יכול לנשום!". אבל אברמי איננו עלול שימש לזוז מפני משקל העובדים שמורכב. זמנים מעתה ואילך משמש שמע את אותם אדם שמתחתיו מרגיש רק את נשימותיו האחרונות.
אף הטראומה, אברמי אינם שבר אף עצם וממש לא נפגע תקלה מרחב. יחד עם זה, המשקל שנשא אודותיו היה מאוד כבד, שהינו מחץ את אותן הטלפון הסלולרי מתוכם.
לאה גלזר, שעזבה את כל המדורה של תולדות אהרון כרבע שעה לפני האסון, סיפרה לכולם שיהודים מכל קצוות הקשת הדתית שימשו שם. "רבי שמעון בר יוחאי מסביר לגבי אחדות", היא סיפרה. זו הזכירה לנו את אותו הסיפור מהתלמוד: כדי להינצל מגזר דין מוות ששייך ל הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה עם 12 שנה אחת, כשהם ניזונים מפירותיו מסוג מעץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם במקביל ל המערה. אחרי מותו שהיא הקיסר וביטול הצו, כשהם התעופפו מהמערה לאחר שתים עשרה קיימת ששייך ל הוראת עומקיה המיסטיים מטעם התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש רק את שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב את אותם האיכר האומלל שעסק להם לתומו בעבודה יומיומית. להבא שמע רבי שמעון קול מן השמים, "האם באת בכדי להרוס אחר עולמי? שוב פעם למערה". שנה אחת לאחר מכן קרה פעם יחדש רבי שמעון, נוני יחד עם רגישות משתנה לחלוטין – רגישות מלאת אהבה חזקה, בסקטור בדיקה ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות הנקרא זוגיות, אינו מדורות השייך בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינתנו הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שאולי אנחנו מבחינים שיש הרוב הוא רק בעיתות קרב. אתם כזה רבים ושונים התייצבו אפשרות לתרום דם אם בכדי בדרך זו שרבים נשלחו בחזרה עקב ההצפה. בכפרים בצפון הארץ, וגם כפרים ערביים ודרוזים, הציעו צורך להמונים המנסים לחזור חזרה הביתה ממירון, לדוגמא וגם מקומות לינה לאנשים אינו הצליחו לחזור עבור שבת.
ב- 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה מייל שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב וגם לכל המעוניינים מכרים -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי יעניק ותיק של מים ועיני מרכז דמעה ואבכה הזמן שלהם ולילה את חללי בת עמי"
למה שלא נדליק כולם חייהם בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
גם אם אינו סוברים, שלא חשובה עמדתנו/דעתנו האישית או שמא השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או לחילופין הדת בגלל האסון.
אחר כל אלו נשמור לתקופה של שבוע או לחילופין חודש או לחילופין הרבה יותר, אנו בהתאם דרכו .
אך הזמן, זמן שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה אף אחד לא, והפיצו כמעט לכל המחוברים לעולם.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה יחד עם זאת אולם אינם שייכת לסוג היהדות שלי – ולא לזאת ששייך ל הנספים בהר מירון – אולם הזו הושיטה יד, גברה על אודות חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
שיש להן השיג את אותו הטלפון שהיא עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. נקרא הציג את אותן עצמו כחרדי מירושלים שקרא את אותם ההודעה שלי לרכבת התחתית. הוא סיפר לעוזרת שהינו זכה את אותה הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך זה הזמן אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהינו הופץ בווטסאפ ושהעברתי את הפעילות בנוסף לקבוצות שאני תחום עסק שבהן. אמרתי שלה, "אני אישה חרדית שגרה בעיר העתיקה בירושלים. הייתי ימנית מהיבט של פוליטית ודתית, וצריך עבורינו אמונות ודעות חזקות באופן מיוחד, נוני – "
היא עצרה אותי, צחקה ואמרה, "גם אני כמוך! יש עלינו לנו אמונות ודעות חזקות במיוחד, בעיקרם לכיוון השני".
"והנה את אותו אחותי", אמרתי בשבילה.
עלות ספר תורה ואת אחותי", השיבה.
מדוע מומלץ אסון בכדי שנתאחד?