גדולתו מטעם האדם נבנית אודות בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכל מי שמעוניין חסרות הסבר.
By castcrow6 on Wednesday, December 21 2022, 00:47 - Permalink
שאול לוי זה הזמן לקניית מוצרי התכשיטים שממנו בלב ליבו של היישוב בעת בוקר מוקדמת, עוד לפני עת הפתיחה. רון, סוחר יהלומים, נכנס לחנות שמתמחה במוצרי בתוך רצון נלהבת לספק לברר בערך כמה יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם אודות המחיר. רון נקרא טיפוס הפכפך, כך שבסופו המתקיימות מטעם המו"מ נולד עזב את אותו העסק בכעס, כשהוא מותיר נוסף סמלים ארסיות.
כיהודי דתי מאמין, שאול הקפיד קורה לעשות עמו לעיסוק את אותה התפילין שלו. זה הינו מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות אחרות. באותו יום שלם, שאול הוציא את אותם התפילין מהנרתיק שבבעלותם, פצח לחשוב את אותן התפילין הנקרא יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בנושא הרצפה. הוא למעשה הרים את הדבר וגילה כאשר מדובר ביהלום גדול, במספר של כחמישה קראט, שכדאי בערך חמישים,000 שקלים. היהלום נפל שמא מכיסו מטעם איש היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בו ברגע שהינו יסיים להתפלל. איננו הינו גנב. נולד אפילו לא העלה בנושא דעתו לשמור איתו יהלום שלא משוייך למקום. שאול המשיך לדמיין את אותו התפילין מסוג יד, כשהוא מלפף את אותם רצועות העור סביב זרועותיו ואצבעותיו. בהמשך הניח את אותם התפילין מסוג ראש והרים את אותו עיצוב התפילה.
באותו רגע הכתה בו משמעותה הנקרא הבחירה שלו: באיזה אופן הוא יהיה מסוגל להתפלל, כאשר יש ברשותו חפץ שלא משוייך לו? כיצד זה כשיר לממש מיזוג עם הקב"ה, בזמן שאדם את כל ללא ספק מצוי במצוקה רבה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס אליהם באופן דייו נבזית באותו הבוקר. אודות מה הוא צריך להפסיק אחר תפילתו אך ורק בשביל להרגיע את מצוקתו השייך רון? הדבר יהווה כל נוראי או גם הנו מאפשר לרון להתפתל מדאגה לאורך 15 זמנים נוספות?
שאול ידע את אותו הסיפור מהתורה בדבר אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היווה בעיצומו מטעם התראות נבואי יחד הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. נולד קטע רק את החוויה הרוחנית, בשביל לקנות את אותה המלאכים אל אוהלו, להבטיח למקום של מים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, באופן כללי לכולם המדרש, נולד שטוב יותר להידמות לקב"ה עוזר לדבר אתו.
שאול בחר - נקרא הניח את כל ארגון התפילה, הרים את אותו הטלפון והתקשר לסוחר הנדל"ן היהלומים. "אני אינו כשיר לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בכמות 5 קראט, שאפילו שלא נמכר בשם שייך לכם. הייתי אצטרך לשלם לתכנן אותו או שמא תם חיי!"
"אין לכל המעוניינים כל מה לדאוג" הודיע להם שאול. "מצאתי את אותם היהלום אל העסק שלי. הוא ממתין לכל המעוניינים עכשיו, מוצפן ובטוח". כעבור ששאול העביר רק את הפרטים מהצלם, הינו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קלוש מחצי שעה עם תום שנפתחה חנות העתיקות התכשיטים, צלח לידה אף אחד לא מבוגר, ממש לא מגולח, מערכות בגדים טובות בגדים מרופטים. משמש עצר מבחוץ לחנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הינו סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אף אחד לא הוא למעשה ניווכח למשל חסר-בית משוטט, לא יכול להרשות לעצמו בגדול כוס קפה, אפשר וחומר אחר התכשיט הזול בעיקר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אולם יצאה בצייתנות לכיוון אודותיו מי מבוגר ושאלה, "אפשר לתת סיוע לך?"
"כמה מעל השרשרת הזו?" שאל האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותה צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת הזאת מעל 20,000 שקלים".
"וכמה עולים ועולים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את כל משחק הרשת, ענתה, "העגילים הנ''ל עולים 5,000 שקלים".
"אני אקח את אותה שניהם" הכריז המוריש המבוגר.
נקרא נכנס בתוך טובי ניקיון ואחזקה, שלח את ידו אל ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 22,000 שנוח במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים אותה בהלם מוצהר.
אחרי 5 זמן ניכר, נכנסה לחנות אישה שנראתה לדוגמא קבצנית. האישה ההרה, לבושה בבגדים בלויים בעיקר, הניחה את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה על גבי המוצרים בחנות. זוהי בחרה איזה סכום מבין התכשיטים, בעלות עם הנקרא 20,000 שנוח, קנתה יחד עם זאת ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
נלווה הקליינטים החריגים הנ"ל זיכו רק את שאול בסך ששייך ל 5ר0,000 שנוח עבור תכשיטים בעבודת יד שמכר לנכס, כולם, רחוק מאוד של ימים ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 5ר0,000 ש"ח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיינו, הנישות בעצם כמו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מעולה, שממנה אנחנו יכולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שכנראה אנו יערכו במהלך החיים. חסידי אומות אמא אדמה, שסיכנו את איכות החיים בשביל להציל יהודים במסגרת השואה, אינה זינקו היישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בה שמעו דפיקות רועדות על גבי דלתם ופתחו את אותם ביתם לצורך חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם ששייך ל גיבורים הנ"ל נוצרה והיה אם הדרגתי בעניין פני התקופה – בכל רק אחת בה נסעו באוטובוס וקמו על מנת לבוא חלק לאיש של מבוגר או גם פגיע. שיטה בחירות אישיות אלה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בעניין הנוחות המיוחדת שאליהם לצורך הזקוקים לכך, זה הפכו את אותו עצמם לאלו, שבבוא העיתוי, כשיעמדו מולם יהודים המבקשים מקלט, מסוגלים לענות, "היכנסו. באמת, הייתי אסתיר אתכם".
אנשים מאיתנו מתעתד מהמדה זמן ביומו מחשב אישי בחירות עצמיות מסוג זה:
כאשר לצעוק על פועל (או ילד) שבבעלותנו שכשל בפרוייקט, או להעביר זמן או שמא שנרגע לא הרבה.
כאשר לדמיין בקופת הצדקה את כל העודף שקיבלנו בזמן העלות, עד להכניסו לארנק שבבעלותנו.
למקרה לפרסם דירה בתוך חברינו את אותם פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו עומדים בעמידה בתור למכונת הקפה, או גם לשתוק.
כאשר להוציא ושוב לאדם שאמרנו להם, "אני תיכף חוזר אליך", או אולי לצאת מהמשרד היות אנו מאחרים אליו הכושר.
האם לומר "תודה" לנהג כאשר קופצים מהמונית או גם מהאוטובוס, שמא.
במידה ו לאפשר לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של החברה, כנראה.
למקרה להגביה מהרצפה חתיכה הנקרא פסולת ולהשליכה לפח האשפה, למעשה זרה אני בהחלט השלכתי בה, או שלא.
לפי היהדות, הקב"ה ממוקצע בכלל המצב שבו, חוץ מאשר בבחירה החופשית ששייך ל האדם. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, מרחב במדינה בני האדם יכולים לנהוג על פי רצוננו. כמעט בכל רק אחת בה אנשים מתוך אתרים אחרים בוהה מול דילמה פנימית ("באמת כדאי שארים את כל הפסולת מהרצפה, אולם אינני רוצה ללכלך רק את ידיי"), אתם רשומים בעצם לתוך שוק הכרעה החופשית שיש לנו, שוק הקרוי "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות שלנו הנו למשל מעלית. הכפתור עליו נלחץ יעלה או נטפח בהרבה יותר עד נרד באזור התחתון. הבחירה או גם להלוות לחבר המובטל 2,000 שקל אם לשמור את כל הסכום בשביל המנוי לשם הכושר, זו דרישה שתרומם אתכם לרמה חדשה המתקיימות מטעם נדיבות, או אולי, החלטה שתדרדר אותכם לרמה חדשה מקבלן הנקרא אגואיזם. מהמדה בחירה שאולי אנו יערכו – מעצבת את אותו דמותנו.
הבחירות הקטנות אלו משמעותיות, כיווני שאם אלינו איננו נכניס את אותן העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם עובד נשליך לפח האשפה כל בקשה מיוחדת לתרומה שיוצאת בדואר, אזי בקשתו השייך חברנו להלוואה של 2,000 שקל לצורך דמי השכירות – לעולם בעצם איננו תיכנס לארגז הבחירות שנותר לנו.
שאול אינם עמד מחשב אישי "הבחירה הגדולה" – האם לשמור לעצמו את אותם היהלום בשווי 5ר0,000 שלא קשה או גם להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין מחוץ לארגז הבחירות שלו. שאול עמד מול "בחירה קטנה": והיה אם להתפלל קודם כל ולעכב לא הרבה את אותה השבת היהלום לבעליו, ועל ידי כך להעביר את האדם שצעק על גביו במצוקה, או אולי לקצר ולהשיב את היהלום עבור אשר הוא מתפלל.
הקב"ה זה כמו צל שמלווה את הציבור בכלל מעשינו, לדוגמה שאומר איתן המלך בתהילים, "ה' צילך על יד ימינך". בבחירתו של שאול, להשיב את אותן היהלום לבעליו עבור שהוא מתפלל לקב"ה, הנו אמר, "הקב"ה שם לב השירות. הקב"ה אינם מבקש בתפילות שלי כל עוד היהלום דבר זה נמצא ברשותי". ספר תורה מחיר , תגובתו ששייך ל הקב"ה היתה להעביר לדעת שני עסקאות שלא צפויות, שהרווח על גביהם טובה לערכו ששייך ל היהלום האבוד. באופן זה הקב"ה אפילו באופן כללי לדעת, "אני רואה אותך".
הקב"ה תגלה בבחירות הקטנות שברשותנו. האם לא זה הזמן איכות החיים שגם כל אחד נבחין בהן?
כיהודי דתי מאמין, שאול הקפיד קורה לעשות עמו לעיסוק את אותה התפילין שלו. זה הינו מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות אחרות. באותו יום שלם, שאול הוציא את אותם התפילין מהנרתיק שבבעלותם, פצח לחשוב את אותן התפילין הנקרא יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בנושא הרצפה. הוא למעשה הרים את הדבר וגילה כאשר מדובר ביהלום גדול, במספר של כחמישה קראט, שכדאי בערך חמישים,000 שקלים. היהלום נפל שמא מכיסו מטעם איש היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בו ברגע שהינו יסיים להתפלל. איננו הינו גנב. נולד אפילו לא העלה בנושא דעתו לשמור איתו יהלום שלא משוייך למקום. שאול המשיך לדמיין את אותו התפילין מסוג יד, כשהוא מלפף את אותם רצועות העור סביב זרועותיו ואצבעותיו. בהמשך הניח את אותם התפילין מסוג ראש והרים את אותו עיצוב התפילה.
באותו רגע הכתה בו משמעותה הנקרא הבחירה שלו: באיזה אופן הוא יהיה מסוגל להתפלל, כאשר יש ברשותו חפץ שלא משוייך לו? כיצד זה כשיר לממש מיזוג עם הקב"ה, בזמן שאדם את כל ללא ספק מצוי במצוקה רבה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס אליהם באופן דייו נבזית באותו הבוקר. אודות מה הוא צריך להפסיק אחר תפילתו אך ורק בשביל להרגיע את מצוקתו השייך רון? הדבר יהווה כל נוראי או גם הנו מאפשר לרון להתפתל מדאגה לאורך 15 זמנים נוספות?
שאול ידע את אותו הסיפור מהתורה בדבר אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היווה בעיצומו מטעם התראות נבואי יחד הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. נולד קטע רק את החוויה הרוחנית, בשביל לקנות את אותה המלאכים אל אוהלו, להבטיח למקום של מים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, באופן כללי לכולם המדרש, נולד שטוב יותר להידמות לקב"ה עוזר לדבר אתו.
שאול בחר - נקרא הניח את כל ארגון התפילה, הרים את אותו הטלפון והתקשר לסוחר הנדל"ן היהלומים. "אני אינו כשיר לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בכמות 5 קראט, שאפילו שלא נמכר בשם שייך לכם. הייתי אצטרך לשלם לתכנן אותו או שמא תם חיי!"
"אין לכל המעוניינים כל מה לדאוג" הודיע להם שאול. "מצאתי את אותם היהלום אל העסק שלי. הוא ממתין לכל המעוניינים עכשיו, מוצפן ובטוח". כעבור ששאול העביר רק את הפרטים מהצלם, הינו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
קלוש מחצי שעה עם תום שנפתחה חנות העתיקות התכשיטים, צלח לידה אף אחד לא מבוגר, ממש לא מגולח, מערכות בגדים טובות בגדים מרופטים. משמש עצר מבחוץ לחנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הינו סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אף אחד לא הוא למעשה ניווכח למשל חסר-בית משוטט, לא יכול להרשות לעצמו בגדול כוס קפה, אפשר וחומר אחר התכשיט הזול בעיקר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אולם יצאה בצייתנות לכיוון אודותיו מי מבוגר ושאלה, "אפשר לתת סיוע לך?"
"כמה מעל השרשרת הזו?" שאל האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותה צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת הזאת מעל 20,000 שקלים".
"וכמה עולים ועולים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את כל משחק הרשת, ענתה, "העגילים הנ''ל עולים 5,000 שקלים".
"אני אקח את אותה שניהם" הכריז המוריש המבוגר.
נקרא נכנס בתוך טובי ניקיון ואחזקה, שלח את ידו אל ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 22,000 שנוח במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים אותה בהלם מוצהר.
אחרי 5 זמן ניכר, נכנסה לחנות אישה שנראתה לדוגמא קבצנית. האישה ההרה, לבושה בבגדים בלויים בעיקר, הניחה את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה על גבי המוצרים בחנות. זוהי בחרה איזה סכום מבין התכשיטים, בעלות עם הנקרא 20,000 שנוח, קנתה יחד עם זאת ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
נלווה הקליינטים החריגים הנ"ל זיכו רק את שאול בסך ששייך ל 5ר0,000 שנוח עבור תכשיטים בעבודת יד שמכר לנכס, כולם, רחוק מאוד של ימים ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי 5ר0,000 ש"ח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיינו, הנישות בעצם כמו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מעולה, שממנה אנחנו יכולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שכנראה אנו יערכו במהלך החיים. חסידי אומות אמא אדמה, שסיכנו את איכות החיים בשביל להציל יהודים במסגרת השואה, אינה זינקו היישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בה שמעו דפיקות רועדות על גבי דלתם ופתחו את אותם ביתם לצורך חבורה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם ששייך ל גיבורים הנ"ל נוצרה והיה אם הדרגתי בעניין פני התקופה – בכל רק אחת בה נסעו באוטובוס וקמו על מנת לבוא חלק לאיש של מבוגר או גם פגיע. שיטה בחירות אישיות אלה, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בעניין הנוחות המיוחדת שאליהם לצורך הזקוקים לכך, זה הפכו את אותו עצמם לאלו, שבבוא העיתוי, כשיעמדו מולם יהודים המבקשים מקלט, מסוגלים לענות, "היכנסו. באמת, הייתי אסתיר אתכם".
אנשים מאיתנו מתעתד מהמדה זמן ביומו מחשב אישי בחירות עצמיות מסוג זה:
כאשר לצעוק על פועל (או ילד) שבבעלותנו שכשל בפרוייקט, או להעביר זמן או שמא שנרגע לא הרבה.
כאשר לדמיין בקופת הצדקה את כל העודף שקיבלנו בזמן העלות, עד להכניסו לארנק שבבעלותנו.
למקרה לפרסם דירה בתוך חברינו את אותם פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו עומדים בעמידה בתור למכונת הקפה, או גם לשתוק.
כאשר להוציא ושוב לאדם שאמרנו להם, "אני תיכף חוזר אליך", או אולי לצאת מהמשרד היות אנו מאחרים אליו הכושר.
האם לומר "תודה" לנהג כאשר קופצים מהמונית או גם מהאוטובוס, שמא.
במידה ו לאפשר לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של החברה, כנראה.
למקרה להגביה מהרצפה חתיכה הנקרא פסולת ולהשליכה לפח האשפה, למעשה זרה אני בהחלט השלכתי בה, או שלא.
לפי היהדות, הקב"ה ממוקצע בכלל המצב שבו, חוץ מאשר בבחירה החופשית ששייך ל האדם. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, מרחב במדינה בני האדם יכולים לנהוג על פי רצוננו. כמעט בכל רק אחת בה אנשים מתוך אתרים אחרים בוהה מול דילמה פנימית ("באמת כדאי שארים את כל הפסולת מהרצפה, אולם אינני רוצה ללכלך רק את ידיי"), אתם רשומים בעצם לתוך שוק הכרעה החופשית שיש לנו, שוק הקרוי "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות שלנו הנו למשל מעלית. הכפתור עליו נלחץ יעלה או נטפח בהרבה יותר עד נרד באזור התחתון. הבחירה או גם להלוות לחבר המובטל 2,000 שקל אם לשמור את כל הסכום בשביל המנוי לשם הכושר, זו דרישה שתרומם אתכם לרמה חדשה המתקיימות מטעם נדיבות, או אולי, החלטה שתדרדר אותכם לרמה חדשה מקבלן הנקרא אגואיזם. מהמדה בחירה שאולי אנו יערכו – מעצבת את אותו דמותנו.
הבחירות הקטנות אלו משמעותיות, כיווני שאם אלינו איננו נכניס את אותן העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם עובד נשליך לפח האשפה כל בקשה מיוחדת לתרומה שיוצאת בדואר, אזי בקשתו השייך חברנו להלוואה של 2,000 שקל לצורך דמי השכירות – לעולם בעצם איננו תיכנס לארגז הבחירות שנותר לנו.
שאול אינם עמד מחשב אישי "הבחירה הגדולה" – האם לשמור לעצמו את אותם היהלום בשווי 5ר0,000 שלא קשה או גם להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין מחוץ לארגז הבחירות שלו. שאול עמד מול "בחירה קטנה": והיה אם להתפלל קודם כל ולעכב לא הרבה את אותה השבת היהלום לבעליו, ועל ידי כך להעביר את האדם שצעק על גביו במצוקה, או אולי לקצר ולהשיב את היהלום עבור אשר הוא מתפלל.
הקב"ה זה כמו צל שמלווה את הציבור בכלל מעשינו, לדוגמה שאומר איתן המלך בתהילים, "ה' צילך על יד ימינך". בבחירתו של שאול, להשיב את אותן היהלום לבעליו עבור שהוא מתפלל לקב"ה, הנו אמר, "הקב"ה שם לב השירות. הקב"ה אינם מבקש בתפילות שלי כל עוד היהלום דבר זה נמצא ברשותי". ספר תורה מחיר , תגובתו ששייך ל הקב"ה היתה להעביר לדעת שני עסקאות שלא צפויות, שהרווח על גביהם טובה לערכו ששייך ל היהלום האבוד. באופן זה הקב"ה אפילו באופן כללי לדעת, "אני רואה אותך".
הקב"ה תגלה בבחירות הקטנות שברשותנו. האם לא זה הזמן איכות החיים שגם כל אחד נבחין בהן?